<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער הששי</h1>
<h2>דף כ.</h2>
הדרך החמישי השליח שהוא שלוח מאדם שהוא בן דעת וכגון ששלחו או עשאו אפוטרופוס בעל הנכסים בעצמו שימכר לו מנכסיו כדגרסינן [קידושין מ"ב ע"ב] שלוחו של אדם כמותו ועל השליח הזה יש עליו שבעה דינין מהן מאותן שיש על האלמנה במכירתה מחפצי היתומים לכתובתה כגון שפיחתה או שהותירה ואין על השליח מה שיש על הדיין מן ההכרזה ואף אין עליו לדקדק במה שהדיין מדקדק היכא שמוכר בין שתות לפחות משתות כדגרסינן [כתובות צ"ט ע"ב] אבעיא להו שליח כמאן רבא אמר רב נחמן כדיין ורב שמואל בר ביזנא אמר רב נחמן כאלמנה והילכתא שליח כאלמנה. הדין הראשון צריך שימכור השליח במושב שלשה שהן ראויים לעדות כמו שצריך האלמנה כדגרסינן [ב"מ ל"ב ע"א] וצריכה ב"ד הדיוטות. הדין הב' צריך שיחקור השליח במכירתו חקירה גדולה שאם טעה ואפילו משהו בין רב למעט נתבטל אותו מכר אלא אם יקבל לעצמו לפרוע מה שטעה כדגרסינן [כתובות צ"ח ע"א] באלמנה אפי' מכרה יפה מנה ודינר במנה מכרה בטל וכמו כן הוזהר השליח שלא יטעה כדגרסינן [שם ק' ע"א] ומ"ש מהא דתנן האומר לשלוחו צא תרום תורם כדעתו של בעל הבית אם אינו יודע דעתו של בעל הבית תורם כבינונים א' מחמשים פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה התם כיון דאיכא דתרים בעין יפה ואיכא דתרים בעין רעה אמר ליה בהכי אמידתך אבל הכא טעותא היא וא"ל לא איבעי לך למיטעי ואין על השולח את שלוחו מאותו טעות שטעה השליח ולא כלום כמו שיש עליו אלו מכר הוא בעצמו את חפציו וכגון שאם (לקח או שמכר) [מכר או שלקח] קרקע השליח הזה לשלוחו ובדיננו אין אונאה לקרקעות שבאותה אונאה שמתבטל מכירת המטלטלים לא יתבטל מכירת הקרקע הלכך אם אדם מוכר או לוקח קרקע לעצמו ויש בו אונאה אין המכר מתבטל. אבל אם מכר השליח או שלקח קרקע לשלוחו והיה באותו ממכר יתרות או פחת שום דבר הרי אותו המכר בטל דה"ק אא"כ ישלם השליח מממונו כדגרסינן [שם צ"ט ע"ב] אקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר בר חנא אמרי ליה כי האי גונא מאי אמר להו לאחד ואפילו לשנים לאחד ואפילו למאה אמרי ליה ואף על גב דטעה שליח אמר להו טעה שליח לא קאמינא אמרי ליה והא מר הוא דאמר אין אונאה לקרקעות ה"מ היכא דטעה בעל הבית אבל היכא דטעה שליח אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכמו כן פי' לעיל במכירת האלמנה שאם טעתה כלום במכירת הקרקעות שממכרה בטל והדיין אם מכר קרקע וטעה כשעור שתות שממכרו בטל. ותדע היכא שהשליח מוכר ביותר או לוקח בפחות הוא על שני עניינים ועליהם אנו גורסין [שם צ"ח ע"א] אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה ופרשינן מאי שנא שוה מאתים במנה [דא"ל] את אפסדת שוה מנה במאתים תימא אנא ארוחי אמר רב נחמן בר יצחק כאן שנה רבי הכל לבעל המעות כדתני' הוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר [חולקין והתניא רבי יוסי אומר] הכל לבעל המעות אמר רמי בר אבא א"ר יצחק לא קשיא כאן בדבר שיש לו קצבה כאן בדבר שאין לו קצבה אמר רב פפא הילכך דבר שיש לו קצבה חולקים דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות. וטעם הדבר שיש לו קצבה לפי שכל חפץ שדמיו קצובים כשמוסיף עליו הלוקח יש לומר מרצון נפשו הוסיף וכאלו נתנו בפני עצמו לשליח או יש לומר שלא הוסיפו אלא מחמת שנלקח ממנו זה החפץ ונמצא של בעל המעות הוא ומשום הכי חולקים. וטעם דבר שאין לו קצבה דהא ודאי אין אתה יכול לומר שהיה זה היתרות אלא לפי שנלקח ממנו החפץ דהא דבר שאין לו קצבה הוא ויש מי שמוסיף לצורך המעות ומשום הכי הוא לבעל המעות. ואם יש על המשיב להקשות מ"מ משנתינו אין בה שום חילוק בעולם ולא שנא דבר שיש לו קצבה ולא שנא דבר שאין לו קצבה סתמ' ואמר' נתקבלה כתובתה תדע לך שמשנתינו נמי דומה הדבר שאינו אלא כדבר שאין לו קצבה לפי שבדורות הראשונים שלא היו מטלטלים משועבדים לכתובתה לא היה לאלמנה שתמכור כתובתה אלא מקרקעי, וקרקע כל העולם יודעים הדבר שאין לו קצבה הוא לפי שיש מי שרוצה לקנותו פי שנים בדמי שוויו ממה שאינו שוה אצל אחרים. הדין הג' היכא שתובע השולח את שלוחו להשביעו במה שמכר לו אם לא נתאנה על ידו הרי זה יכול להשביעו כדגרסינן בדרכי האלמנה שפירשתי לעיל וכמו שפירשתי דינן בכתב השבועות שחברתי [הוא ספר משפטי שבועות שער ה']. הדין הד' שיהא שליח נזהר שלא יעבור על צווי שולחו שאם יעבור על צוויו הדין שישלם לו בכל שיהיה הפסד באותו שליחות דכל היכא שאינו עובר על צווי איזה הפסד שאירע בדבר אין עליו כלום כדגרסינן [מעילה כ' ע"א] השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו שליח מעל וכגון שאמר לו מכור במקום פלוני ומכר במקום אחר דהכי גרסינן [שם כ"א ע"א] הבא לי מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא או מן הדלוסקמא והביא לו מן החלון השליח מעל וכמו כן יש עליו אם שנה בממכרו או במקחו כגון שאם צוהו השולח להשליח הזה שימכור אותו חפץ או אותו קרקע בבת אחת אין לו שימכור אותו חפץ בשתי פעמים אין על השליח לעשות אלא כפי מה שעיניו רואות כדגרסינן [כתובות צ"ט ע"א] אמר ליה זבין לי כור א' ואזל וזבן ליה ליתכא מאי מי אמר ליה דטבא לך עבדי לך או דלמא אמר ליה לא ניחא לי דליפוש שטרי עלי ואסיקנא [שם ע"ב] פשיטא (אלא לחד) [אמר לאחד] קפידא א"ל זבין סתמא מאי רב הונא א' לאחד ולא לשנים רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרווייהו לאחד אפילו לשנים לאחד אפי' למאה אקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ליה כי האי גונא מאי אמר להו לאחד ואפי' לשנים לאחד ואפי' למאה. הדין החמישי אם אמר השולח לשליח לך ומכור חצי קרקע פלונית והלך ומכרו כלו אין אנו דנין בו שהעביר על דבריו ויהיה כל המכר בטל אלא הרי אנו דנין בו מוסיף על דבריו והחצי ממכרו קיים והחצי האחד ממכרו בטל דגרסינן [שם צ"ח ע"ב] אבעיא להו אמר ליה זבין לי ליתכא ואזל זבן ליה כורא מוסיף על דבריו הוא וליתכא מיהא קני או דלמא מעביר על דבריו הוי וליתכא נמי לא קני אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא (משמע א' להם) [ת"ש אמר בעה"ב לשלוחו] תן להם חתיכה של בשר לאורחים והשליח אומר טלו שתים שתים והן נטלו שלש שלש כולן מעלו אי אמרת בשלמא מוסיף על דבריו הוי משום הכי בעל הבית מעל אלא אי אמרת מעביר על דבריו הוי בעל הבית אמאי מעל ואסיקנא [איכא דאמרי] הא ודאי לא תיבעי לך דמוסיף על דבריו הוי. הדין הששי השליח הזה יש עליו מן הדין שיחקור מעשה מקחו וממכרו שלא יהא שם שום ערעור דבר שאם יצא על המקח שלקח לשולחו שום ערעור (אחרינא) [אחריות] על השליח כגון שאם לקח שדה ושכח ולא קבל המוכר אחריות על השדה והרי פשיעה מן השליח ויש מן הדין שיקבל השליח לשולחו אחריות על עצמו כדגרסינן [ב"ב קס"ט ע"ב] ההיא אתתא דא"ל לההוא גברא זיל זבין לי ארעא אזל זבן לה שלא באחריות אתא לקמיה דרב נחמן א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי זיל את זבנה מיניה שלא באחריות והדר זבנה נהליה באחריות ואע"פ שלא פירש השולח הזה לשליח כל מה שהוא צריך להזהירו באותו מעשה שהולך עליו אין יכול השליח לטוענו ולומר אתה לא פירשת לי דאעפ"כ היה לו לשליח להזדהר כדגרסינן [כתובות פ"ה ע"א] לענין שלומי שליח מאי אמר רב אשי חזינן אי אמר ליה הב זוזי ושקל שטרא לא משלם שקול שטרא והב זוזי משלם ולא היא בין כך ובין כך משלם דמצי אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. הדין השביעי השליח הזה אם שלחו השולח למכור ממקרקעותיו כלום לא יקנה לעצמו מאותן קרקעות ולא כלום שאם שם אותו קרקע ונוטלו לעצמו הרי אותו מעשה בטל אם הוא קרקע כמו שפי' בדין האלמנה.
<h2>דף כא.</h2>
הדרך החמישי השליח שהוא שלוח מאדם שהוא בן דעת וכגון ששלחו או עשאו אפוטרופוס בעל הנכסים בעצמו שימכר לו מנכסיו כדגרסינן [קידושין מ"ב ע"ב] שלוחו של אדם כמותו ועל השליח הזה יש עליו שבעה דינין מהן מאותן שיש על האלמנה במכירתה מחפצי היתומים לכתובתה כגון שפיחתה או שהותירה ואין על השליח מה שיש על הדיין מן ההכרזה ואף אין עליו לדקדק במה שהדיין מדקדק היכא שמוכר בין שתות לפחות משתות כדגרסינן [כתובות צ"ט ע"ב] אבעיא להו שליח כמאן רבא אמר רב נחמן כדיין ורב שמואל בר ביזנא אמר רב נחמן כאלמנה והילכתא שליח כאלמנה. הדין הראשון צריך שימכור השליח במושב שלשה שהן ראויים לעדות כמו שצריך האלמנה כדגרסינן [ב"מ ל"ב ע"א] וצריכה ב"ד הדיוטות. הדין הב' צריך שיחקור השליח במכירתו חקירה גדולה שאם טעה ואפילו משהו בין רב למעט נתבטל אותו מכר אלא אם יקבל לעצמו לפרוע מה שטעה כדגרסינן [כתובות צ"ח ע"א] באלמנה אפי' מכרה יפה מנה ודינר במנה מכרה בטל וכמו כן הוזהר השליח שלא יטעה כדגרסינן [שם ק' ע"א] ומ"ש מהא דתנן האומר לשלוחו צא תרום תורם כדעתו של בעל הבית אם אינו יודע דעתו של בעל הבית תורם כבינונים א' מחמשים פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה התם כיון דאיכא דתרים בעין יפה ואיכא דתרים בעין רעה אמר ליה בהכי אמידתך אבל הכא טעותא היא וא"ל לא איבעי לך למיטעי ואין על השולח את שלוחו מאותו טעות שטעה השליח ולא כלום כמו שיש עליו אלו מכר הוא בעצמו את חפציו וכגון שאם (לקח או שמכר) [מכר או שלקח] קרקע השליח הזה לשלוחו ובדיננו אין אונאה לקרקעות שבאותה אונאה שמתבטל מכירת המטלטלים לא יתבטל מכירת הקרקע הלכך אם אדם מוכר או לוקח קרקע לעצמו ויש בו אונאה אין המכר מתבטל. אבל אם מכר השליח או שלקח קרקע לשלוחו והיה באותו ממכר יתרות או פחת שום דבר הרי אותו המכר בטל דה"ק אא"כ ישלם השליח מממונו כדגרסינן [שם צ"ט ע"ב] אקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר בר חנא אמרי ליה כי האי גונא מאי אמר להו לאחד ואפילו לשנים לאחד ואפילו למאה אמרי ליה ואף על גב דטעה שליח אמר להו טעה שליח לא קאמינא אמרי ליה והא מר הוא דאמר אין אונאה לקרקעות ה"מ היכא דטעה בעל הבית אבל היכא דטעה שליח אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכמו כן פי' לעיל במכירת האלמנה שאם טעתה כלום במכירת הקרקעות שממכרה בטל והדיין אם מכר קרקע וטעה כשעור שתות שממכרו בטל. ותדע היכא שהשליח מוכר ביותר או לוקח בפחות הוא על שני עניינים ועליהם אנו גורסין [שם צ"ח ע"א] אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה ופרשינן מאי שנא שוה מאתים במנה [דא"ל] את אפסדת שוה מנה במאתים תימא אנא ארוחי אמר רב נחמן בר יצחק כאן שנה רבי הכל לבעל המעות כדתני' הוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר [חולקין והתניא רבי יוסי אומר] הכל לבעל המעות אמר רמי בר אבא א"ר יצחק לא קשיא כאן בדבר שיש לו קצבה כאן בדבר שאין לו קצבה אמר רב פפא הילכך דבר שיש לו קצבה חולקים דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות. וטעם הדבר שיש לו קצבה לפי שכל חפץ שדמיו קצובים כשמוסיף עליו הלוקח יש לומר מרצון נפשו הוסיף וכאלו נתנו בפני עצמו לשליח או יש לומר שלא הוסיפו אלא מחמת שנלקח ממנו זה החפץ ונמצא של בעל המעות הוא ומשום הכי חולקים. וטעם דבר שאין לו קצבה דהא ודאי אין אתה יכול לומר שהיה זה היתרות אלא לפי שנלקח ממנו החפץ דהא דבר שאין לו קצבה הוא ויש מי שמוסיף לצורך המעות ומשום הכי הוא לבעל המעות. ואם יש על המשיב להקשות מ"מ משנתינו אין בה שום חילוק בעולם ולא שנא דבר שיש לו קצבה ולא שנא דבר שאין לו קצבה סתמ' ואמר' נתקבלה כתובתה תדע לך שמשנתינו נמי דומה הדבר שאינו אלא כדבר שאין לו קצבה לפי שבדורות הראשונים שלא היו מטלטלים משועבדים לכתובתה לא היה לאלמנה שתמכור כתובתה אלא מקרקעי, וקרקע כל העולם יודעים הדבר שאין לו קצבה הוא לפי שיש מי שרוצה לקנותו פי שנים בדמי שוויו ממה שאינו שוה אצל אחרים. הדין הג' היכא שתובע השולח את שלוחו להשביעו במה שמכר לו אם לא נתאנה על ידו הרי זה יכול להשביעו כדגרסינן בדרכי האלמנה שפירשתי לעיל וכמו שפירשתי דינן בכתב השבועות שחברתי [הוא ספר משפטי שבועות שער ה']. הדין הד' שיהא שליח נזהר שלא יעבור על צווי שולחו שאם יעבור על צוויו הדין שישלם לו בכל שיהיה הפסד באותו שליחות דכל היכא שאינו עובר על צווי איזה הפסד שאירע בדבר אין עליו כלום כדגרסינן [מעילה כ' ע"א] השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו שליח מעל וכגון שאמר לו מכור במקום פלוני ומכר במקום אחר דהכי גרסינן [שם כ"א ע"א] הבא לי מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא או מן הדלוסקמא והביא לו מן החלון השליח מעל וכמו כן יש עליו אם שנה בממכרו או במקחו כגון שאם צוהו השולח להשליח הזה שימכור אותו חפץ או אותו קרקע בבת אחת אין לו שימכור אותו חפץ בשתי פעמים אין על השליח לעשות אלא כפי מה שעיניו רואות כדגרסינן [כתובות צ"ט ע"א] אמר ליה זבין לי כור א' ואזל וזבן ליה ליתכא מאי מי אמר ליה דטבא לך עבדי לך או דלמא אמר ליה לא ניחא לי דליפוש שטרי עלי ואסיקנא [שם ע"ב] פשיטא (אלא לחד) [אמר לאחד] קפידא א"ל זבין סתמא מאי רב הונא א' לאחד ולא לשנים רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרווייהו לאחד אפילו לשנים לאחד אפי' למאה אקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ליה כי האי גונא מאי אמר להו לאחד ואפי' לשנים לאחד ואפי' למאה. הדין החמישי אם אמר השולח לשליח לך ומכור חצי קרקע פלונית והלך ומכרו כלו אין אנו דנין בו שהעביר על דבריו ויהיה כל המכר בטל אלא הרי אנו דנין בו מוסיף על דבריו והחצי ממכרו קיים והחצי האחד ממכרו בטל דגרסינן [שם צ"ח ע"ב] אבעיא להו אמר ליה זבין לי ליתכא ואזל זבן ליה כורא מוסיף על דבריו הוא וליתכא מיהא קני או דלמא מעביר על דבריו הוי וליתכא נמי לא קני אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא (משמע א' להם) [ת"ש אמר בעה"ב לשלוחו] תן להם חתיכה של בשר לאורחים והשליח אומר טלו שתים שתים והן נטלו שלש שלש כולן מעלו אי אמרת בשלמא מוסיף על דבריו הוי משום הכי בעל הבית מעל אלא אי אמרת מעביר על דבריו הוי בעל הבית אמאי מעל ואסיקנא [איכא דאמרי] הא ודאי לא תיבעי לך דמוסיף על דבריו הוי. הדין הששי השליח הזה יש עליו מן הדין שיחקור מעשה מקחו וממכרו שלא יהא שם שום ערעור דבר שאם יצא על המקח שלקח לשולחו שום ערעור (אחרינא) [אחריות] על השליח כגון שאם לקח שדה ושכח ולא קבל המוכר אחריות על השדה והרי פשיעה מן השליח ויש מן הדין שיקבל השליח לשולחו אחריות על עצמו כדגרסינן [ב"ב קס"ט ע"ב] ההיא אתתא דא"ל לההוא גברא זיל זבין לי ארעא אזל זבן לה שלא באחריות אתא לקמיה דרב נחמן א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי זיל את זבנה מיניה שלא באחריות והדר זבנה נהליה באחריות ואע"פ שלא פירש השולח הזה לשליח כל מה שהוא צריך להזהירו באותו מעשה שהולך עליו אין יכול השליח לטוענו ולומר אתה לא פירשת לי דאעפ"כ היה לו לשליח להזדהר כדגרסינן [כתובות פ"ה ע"א] לענין שלומי שליח מאי אמר רב אשי חזינן אי אמר ליה הב זוזי ושקל שטרא לא משלם שקול שטרא והב זוזי משלם ולא היא בין כך ובין כך משלם דמצי אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. הדין השביעי השליח הזה אם שלחו השולח למכור ממקרקעותיו כלום לא יקנה לעצמו מאותן קרקעות ולא כלום שאם שם אותו קרקע ונוטלו לעצמו הרי אותו מעשה בטל אם הוא קרקע כמו שפי' בדין האלמנה.
